בספרי מנהגי ישראל . מל 7 / ד 7 ת ותולדות , ירושלים תשמ"ט , ייחדתי פרק לתופעת הפשרה בעולמו של המנהג ( פרק ג , עמ' לט-מה . ( פתחתי את הפרק במלים אלה : 'מאז ומתמיד שימשה הפשרה , או ליתר דיוק , הרצון לצאת ידי כל הדעות , כיסוד בעיצוב דמותו של המנהג' ( עמ' לט , ( והבאתי מדגם של דוגמאות לבסס כלל זה . ואולם לא הייתי אלא כדולה במכחול מן הים . עתה אמרתי להביא דוגמאות נוספות לרווחא דמילתא ולאוקומי מילתין . בספר על הכל , מאת ר' משה שניאור מאיברא , תלמיד המהר"ם מרוטנברג ( מהדורת רמ"צ וייס , הגרן ז תרם"ח , עמ' , ( 8 1 בעניין הנוסחאות 'אהבת עולם' ו'אהבה רבה' שבברכות השמע , כתב בזה"ל : 'ורב נתנאל היה אומר אהבת עולם בקר וערב ... והר"מ אומר : 'עכשיו אנו אומרים אהבה רבה שחרית , וערבית אהבת עולם , לאפוקי נפשי מפלוגתי ... וכו . '' 1 הוא אינו המהר"ם מרוטנבורג , כפי שהציע המהדיר , אלא ר' משה ( שניאור ) בר' מנחם , מתלמידם של ' רבני . 'איברא ראה דברי מהרי"ן אפשטיין , סיני מח ( צד , ( תקעג-תקעד , תדש"ס , עמ' קכז . וראה עוד מש"כ א"א אורבך , כעלי התוטפות , ' ירושלים תש"ם , עמ' , 485 ובמיוחד הערה * 28 שם . 2 כנראה...
To the book