|
|
בפרשנות ל"רגע אחד" חשפתי את הרמיזה לרגע האפיפני הכומס את המתח בין המופשט לקונקרטי ביהדות , כפי שנתנסח בתיקון השירי לפסוק המקראי : "ויעבור על . "פניו אחד הכוחות המניעים את הדחף היצירתי של הסובייקט של זך הוא , כאמור , המתח בין האידאה לממשות , בין המקור לשעתוק . מתח זה מגולם בתבנית הנוצרית של הסקרמנט . המשורר המבקש את המגע נעול בתוך עולם הסמלים , ואילו הסקרמנט פורץ את הסמל , שהרי הסקרמנט הוא סימן פעיל , מוחשי , שאומר מה שהוא עושה ועושה מה שהוא אומר . זך יוצר מודל ייחודי של סקרמנט פואטי , או שמא נכנה אותה מטאפורה סקרמנטלית , העונה על דחפים סותרים : יחסים אמביוולנטיים אל האב , אהוב ושנוא , יחיד ורבים . על כן נוח לתרגם אותו להוויה פסיכולוגית . אב יכול לנטוש אותך , אבל הוא בתוכך . הקתוליות מציעה את המגע , שהרי הייצוגים הוויזואליים השונים של הפייטה מתבססים על מומנט הנשיאה בחיק ועל המגע . השימוש בתבניות האוונגליוניות מדגיש דווקא את הכמיהה למגע בשירת זך ואת היעדרו . כאמור , הפסיכותיאולוגיה של שירת זך עונה על צרכים אישיים פסיכולוגיים לא פחות מאשר על שאלות תיאולוגיות . זך אמר לא מזמן בריאיון , שאם...
To the book |
|
|