על העיוורון

הלהט והאינטימיות העוטפים את השירים האוטוביוגרפיים רליגיוזיים של זך , מקורם בפנייה אל נמען קונקרטי , גם אם הוא נוכח נעדר , ולא אל נמען רטורי . הצעקה השירית היא כאן עירומה , חפה מטרופים פיגורטיביים . באמצעות השימוש בפניות . 54 זך , כיוון שאני בסביבה , עמ' . 136 שבמילון התפילה ובתבניותיהן , ובאמצעות השימוש באפוסטרופה של התפילה , מאותת הדובר בשיר אקזיסטנציאליסטי כאוב על חוסר היכולת להתפלל . זך חוזר כאן בהיפוך אל מוטיבים מוכרים משירתו המוקדמת , בעיקר לשיריו משנות השישים שכונסו בכל החלב והדבש - ספר שניכר בו רצון גדול להיפתח , כמו בהלל לבריאה ובביטוי הקשר בין החסד האלוהי לראייה ( בשיר "אני רוצה תמיד : "עיניים "אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות / את יפי העולם ולהלל את היופי / המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל / את מי שעשה אותו יפה להלל / ומלא , כל כך מלא , יופי . [ ... ] // ולא אחדל מהלל . כן , להלל לא אחדל . / וכשאפול עוד אקום - ולו רק לרגע - שלא יאמרו / הוא נפל . אלא הוא קם עוד לרגע להלל / בעיניים אחרונות / את שלהלל לא . ( "יחדל ואולם , לעומת שירתו המוקדמת של זך , כאן ניכר מודוס אירוני מובהק , מפנ...  To the book