|
|
נבואה זו נסמכה לקודמתה בגלל הקשר האסוציאטיבי שביניהן במלים חוזרות : בת ציון ( פסוקים ח , י ) — בת ירושלים ( ח : ( ממלכת ( ח ) — המל ך ( ט ) ו וכן בדמיון צלילים : ואתה ( ח , ( עתה ( ט . ( הנבואה נחלקת לשני בתים . הבית השני פותח בדימוי היולדת שבסוף הבית הראשון , ויש בו חזרה על התיבה , "עתה" הפותחת את הבית הראשון . הפסוקים נראים סותרים זה את זה . בפסוק ט מדבר הנביא כמוכיח וכמעודד , בקראו לירושלים לא לפחוד ולא לרעוד מפני האויב , שהרי יש בתוכה מלך השומר עליה והוא יצילה , ואילו בפסוק י קורא הנביא לאותו ציבור לרעוד ולפחוד מפני האסון , שעתיד לבוא על ירושלים בקרוב ' . קיימות שתי גישות עקרוניות לפתרון סתירה זו . לפי גישה אחת , מתאר מיכה בפסוקים ט י את מצוקתה של בת ציון בהווה , לאור ההבטחה לנחמה בעתיד . מכיוון שעתידה לבוא גאולה , הרי יש לראות במצוקת ההווה הפוקדת את העיר חלק מתהליך , שיוביל בסופו של דבר לגאולה . אמנם שלבי הביניים יהיו אבדן העיר וגלות תושביה לבבל , אך על הנצורים בעיר להתנחם עתה בידיעה , שהישועה בוא תבוא . לפי גישה זו , נושא הנבואה הוא : הפורענות הקרובה היא הדרך לגאולה בעתיד . אולם ...
To the book |
|
|