ב. שם הנביא ומקומו

בשני מקראות כונה הנביא "מיכה המךשתי" ( מיכה א , א / ירמיה כו , יח . ( מיכה היה שם נפוץ בישראל בתקופת המקרא : שנים עשר אנשים בשם זה הוזכרו במקרא בכתובים שונים , ושם זה הוא צורה מקוצרת של השם התיאופורי מיכיהו . ידוע , בין השאר , שמו של מיכ ? הו בן ןמלה , נביא בימי אחאב ויהושפט , שניבא על מותו של אחאב במלחמת רמות גלעד . מקור השם , כנראה , בשירי שבח , המהללים את האל ומביעים את ייחודו , כגון : "מי כמכה באלם ה "' ( שמות טו , יא ;( גם בפתיחה ההימנונית לחסד האל שבסוף ספר מיכה נמצא : "מי אל כמוך" ( ז , יח . ( השם נמצא גם על חותם בכתיב מיכיהןו , [ ובצורת מכא ( כתיב חסר ) בטביעת חותם . שם זה מצוי גם בכתבי יב . צורתו השלמה של השם היא מיכיהו , והגייתו מיכיהו או מיכיהו וכן מיכיה ( מלכים ב כב , יב ; נחמיה יב , לה , מא . ( שמות המביעים רעיון זה מצויים גם באכדית , כגון — Mannu-ki-ma-i-li-a ; מי כאלי ; — Mannu-ki- Adad מי כאדד , ועוד . המקרא אינו מזהה את מיכה על פי שם האב או המשפחה , כמנהגו , אלא על פי שם עירו . מסתבר , ש"מורשת" היא העיר הנזכרת בפרק א , יד בשם "מורשת , "גת שפירושו : העיר , "מורשת" השוכנ...  To the book