|
|
בשיטה המקורית של מאסר על תנאי היתה הפעלת המאסר פעולה אוטומטית : אם הופר התנאי , התבטלה דחיית ביצוע העונש מכוח החוק . צו הפעלת המאסר היה מעשה מינהלי ולא שיפוטי , כי לשופט לא היה כל שיקול דעת בעניין . כיום יש לשופט במדינות רבות אפשרות להפעיל את שיקול דעתו . היקף שיקול הדעת שונה משיטה לשיטה . בשיטות הסקנדינביות , למשל , שיקול הדעת רחב ביותר ; למעשה יכול השופט לשקול מחדש את כל שאלת העונש . מצב זה דומה , למעשה , לשיטה של דחיית עצם הטלת העונש . ככל שהפעלת התנאי היא אוטומטית יותר , עולה כוחו המרתיע של המאסר על תנאי , כי הנאשם יודע בוודאות , שאם יורשע בעבירה נוספת יהיה עליו לשאת בעונש שכבר נקבע לגביו , אך הותנה . לעומת זאת , מתן שיקול דעת לשופט — אם להפעיל את המאסר ואיך להפעילו — מפחית את כוחו המרתיע של המאסר על תנאי . הפעלה אוטומטית של המאסר עשויה להיות כרוכה בבעיות מסויימות . כבר ראינו , ששופטים הגוזרים על נידון מסויים מאסר על-תנאי , פוסקים לעיתים קרובות תקופת מאסר ארוכה מזו שהיו מטילים עליו אילו גזרו עליו מאסר בפועל , מתוך הנחה שהמאסר לא יופעל , וכדי לחזק את יסוד ההרתעה . יתר על כן , לעיתי...
To the book |
|
|