חניטה גוטבלאט הדובר הפואטי וריבוי הקולות בשירתם של וולט ויטמן ואורי צבי גרינברג

עצמת שירתו של אורי צבי גרינברג טמונה במידה רבה בכוחה הרטורי , בהתכוונות לקהל המתבטאת בשימוש המתמיד בבקשה , בתוכחה ובציווי ' . ממד זה בולט כבר בספר שיריו הראשון של גרינברג בעברית , 'אימה גדולה , 'וירח שפורסם בשנת . 1925 בקריאותיו לתחייה משיחית ובקינותיו על החלוץ כ"איוב המודרני בן המאה " 20-ה הקצין גרינברג את התגובה הציונית למאורעות שהתרחשו אז בארץ ישראל ( התמעטות התמיכה הבריטית בציונות , המשבר הכלכלי והמתיחות הגוברת והולכת בין היהודים 3 לערבים . ( בנימין הרושובסקי ודן מירון עמדו על ההיבט הפובליציסטי , הדידקטי של 4 שירת גרינברג , אך הממד הרטורי לא זכה עד כה לדיון נפרד . עמדת המפתח במאמר הנוכחי היא הצעת דרך מעניינת ופורייה לעיון בנושא , והיא השוואת שיריו של גרינברג ( 1981 - 1895 ) לאלה של המשורר האמריקני וולט ויטמן , ( 1892 - 1819 ) שביצירתו זכה הממד הרטורי לתשומת לב ביקורתית רבה . עם הצהרתו במניפסט 'כלפי תשעים ותשעה' ( 1928 ) מזמין גרינברג עצמו השוואה מעין זו , שהרי שם הוא כותב : "עלה , וולט ויטמן העברי , עלה . " ! קריאה נרגשת זו מקשרת בין ויטמן , שהאקספרסיוניסטים הגרמניים אימצוהו , "אב...  To the book