דוד וינפלד "ערטילאים, צאו מן השמלות המכסות" על מוטיב אחד ומקורותיו בשירתו של אצ"ג בשנות העשרים

הערום האנושי ו"הגוויה כמות שהיא בלי כיסוי על העור" כסמל , כתמונה מנטלית , כדרך הצגה של האדם ובאופן מחשבה על מצבו של האדם ועל השירה , מרבים להופיע בשירתו של אורי צבי גרינברג בשנות , 20-ה וכבר ניתנה הדעת על כך במחקר יצירתו ' . מוטיביקה זו רווחת במיוחד בפרק הזמן שבו התגבש והתעצם סגנונו האקספרסיוניסטי של אצ"ג בשירתו העברית והמשורר מצא את מבעו החד-פעמי . זכר למטפוריקה זו מצוי גם בשירתו היידית של אצ"ג , מתקופת 'אלבאטראס / אולם פיתוחה קשור במפנה הביוגרפי , הרוחני והלשוני שחל בחייו וביצירתו של המשורר עם עלייתו לארץ ישראל . * על פי הרצאה בימי עיון על שירת אצ"ג שהתקיימו באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת . 1990 1 ראה י' בהט , אורי צבי גרינברג : חקר ועיון בשירתו ובהגותו , תל-אביב , 1983 עמ' . 77-76 , 12-10 2 ב"פראקלאמירונג" ( הצהרה ) הפותחת את החוברת הראשונה של אלבאטראס ( ורשה , ספטמבר , 1922 עמ' ( 4-3 נאמר למשל כי "צעדוויל אבער זענען מיר נאקעטע" ( אבל בינתיים הננו ערומים ) ומובאת הקריאה שיצאה בשבעים לשונות "פארן פרייען נאקעטן מענש - אויסדרוק" ( לשם ביטוי האדם הערום והחופשי . ( ההצהרה נחתמת במשפט :...  To the book