מעניין שהרמב"ם אינו מדגיש את מנהיגותו של המלך במשנה תורה , אם כי התפקידים האחרים שהוא מטיל עליו ( ניהול מלחמה , לדוגמה ) מניחים כי המלך אמנם ינהיג ויאחד את האומה ; ואף הרצינות שבה מתייחסת ההלכה ל"מורד במלכות" נובעת מחתירתו תחת מעמד המלך והנהגתו , ולא מן הפגיעה בסקרליות של המלכות כמושג דתי . האם עלינו לחפש את הסיבה לתופעה זו בעובדה שהרמב"ם נאלץ לקבל , בספר משנה תורה , את הלגיטימיות ההלכתית של מלכים רבים , ולוותר אפוא מבחינה שיטתית על רעיון האחדות הלאומית הכוללת כמטרה הכרחית של המלכות ? בספר המצוות הקצר ( והאידאלי , (? לעומת זאת , הוא פותח בהצהרה כי מצווה "למנות עלינו מלך מישראל שיאחד את כל אומתנו וינהיג את , "כולנו ואפיון זה מהותי בתיאור המלך האידאלי המשיחי . אין ספק כי כוחו של המלך ליצור יציבות חברתית , שהוא עיקר תפקידו במורה נבוכים , מבוסס על סמכותו בתור מנהיג . על המלך כמאחד את אומתו שמענו במורה דווקא בהקשר הלכתי ; הרמב"ם רומז לברייתא שהקדימה מינוי מלך לבניית מקדש ( ולפי הסברו לאיתור המקום שעליו יעמוד המקדש , ( ומסביר כי עילת הדבר "שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו , והיה נופל ע...
To the book