צורכי ציבור — מלך ובית דין

המלכות וצורכי ציבור אין הרמב"ם מתייחס בהצהרה פרוגרמטית אידאלית זו לניהול השוטף של ענייני האומה ולאחריות לתפקוד התקין של החברה מבחינה משקית וציבורית , דברים שהובלטו במורה נבוכים . ייתכן כי המושגים צדק ומשפט יכללו פעילות אדמיניסטרטיבית , שמטרתה הסדרת יחסים צודקים והדדיים בין בני אדם , אך קשה להעמיס על מושגים כה כלליים תכנים ספציפיים אלה . אין הרמב"ם קובע אפוא בין מגמות המלכות את התפקוד ההרמוני של החברה והצלחתה . לעומת זאת הוא מדגיש את אחריות המלך ל"צורכי ציבור" במקומות שונים בהלכות מלכים , אם כי ללא פירוט נלווה של צרכים אלה . הרמב"ם מתאר את המלך כאדם "העוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום . "ובלילה צורכי ישראל הוא המושג הכללי המאפיין את עיסוקיו הלאומיים של המלך : אף המלחמה אינה אלא פרט במכלול רחב זה . אמנם תפיסה זו נעוצה בדברי חז"ל , שמהם למד הרמב"ם כי המלך הוא בעיקר אדם "שצורך הצבור בו" ; היא מונחת ביסוד ההנחה המקראית העממית , כי המלך יהיה "עבד לעם הזה" — תביעה המיושמת בחז"ל לגבי השררה בישראל בכלל . 45 לפעמים תוטל אחריות ( וטרחה 42 הלכות מלכים ז , טו . השווה התרגום הארמי לשמואל א יח , יז ; כה ,...  To the book