השלטון כנחלה — שררה, ביורוקרטיה, תורה

" העקרון של ירושת המלכות העוברת מאב לבן מיוסד בעצם מהותה של תפיסת המלכות . "בישראל עיקרון זה אף שימש תקווה ויעד , "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב . "ישראל אולם עקרון הירושה אינו מתיישם במתכונת הרגילה של חלוקת נחלה , אלא בהעברת המלכות בשלמותה לבכור או לגדול הבנים ; זכאות הבכור אינה לנחלה כפולה אלא לקדימות למלכות כולה . למרות השימוש ( החלקי (! במודל הירושה אין סימן כי המקרא תפס את תפקיד המלכות כנכס שנמצא בבעלות משפחה , או ראה את רכוש התושבים כשייך למלך " . מעניין כי הרמב"ם , המקבל את דפוס הירושה בצורה חד משמעית , אינו מנסה לנמקו . לא מצאתי אצלו , לדוגמה , מן המשנה האריסטוטלית סטואית הנפוצה , הטוענת לזכאות היורש בגין תכונות מלכותיות העוברות בירושה מאב לבן . אף אין התייחסות מפורשת לתוצאות החברתיות פוליטיות של משטר הירושה , אם כי יש להניח שהרמב"ם ראה דווקא בהן את עיקר זכותה של השושלתיות בהתאם למגמות 1 י' ליוור , "מלך , , "מלוכה אנציקלופדיה מקראית , ד , טור . 1094 לפי ליוור נהג עיקרון זה ( להלכה , לכל הפחות ) גם במלכות ישראל הצפונית . 2 דב' יז , כ . 3 לדוגמאות לירושת הבכור והגדול ר...  To the book