המשיחה בשמן כסמל של ההקדשה ושינוי המעמד היא מעשה עתיק ונפוץ ביותר בתרבות אנוש . ואכן יסודם של דיני משיחת המלך הניתנים בהלכות מלכים הוא במקרא , ופירוטם במסורת התלמודית . אין הרמב"ם מחדש בנושא מבחינה הלכתית כמעט ולא כלום . מאידך גיסא הלכות מסורתיות אלה מעוצבות ומתפרשות על ידו לפי קונצפציה כללית , והרמב"ם מתייחס דרכן לשאלות יסוד במהות המלוכה . בזה , אגב , שותף הוא להגות היורידית תאולוגית של ימי הביניים , המנהלת ויכוחים עזים בעניין משמעות המשיחה ותפקידם הפוליטי של כל אלה הלוקחים חלק בה , אם כי הרמב"ם התעכב על השאלות המהותיות ליהדות . המשיחה היא מעשה מרכזי ( אולי המעשה המרכזי ) בהכתרת מלך במקרא . היותו " נמשח" היא העובדה המאפיינת את המלך והיוצרת את מעמדו האימתני : "לא אביתי לשלוח יד במשיח ה , "' "הזאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח ה' , " ? "נגד ה' ונגד . "משיחו לא במקרה בחרה היהדות לכנות את הגואל המיוחל בשם משיח . " המשיחה היא המעשה הנותן למיועד למלכות את מעמדו . "המלכותי אולם ההלכה לא אימצה לעצמה גישה זו , כיוון שהיא מקפידה להורות כי "אין מושחין מלך בן ; "מלך מעמד מלכותי מועבר אפוא בירושה , ...
To the book