יחסו החיובי של הרמב"ם למלכות כביטוי של הצורך בהנהגה פוליטית ממוסדת מתבטא במעמד המוענק למלכות ישראל במשנה תורה . אמנם מלכות בית דוד היא " עיקר המלכות" החביבה , אך אין בעובדה זו לבטל את הלגיטימיות של מלכות העומדת מתוך משפחה אחרת . ביסודם של דברים נאמן הרמב"ם לגישת חז"ל , הקובעים כי "כל ישראל ראויים למלכות" עם שהם תולים את תקוותיהם המשיחיות בחידוש מלכות בית דוד . "מסורת חז"ל רואה במלכי בית חשמונאי את מלכי ישראל החוקיים אותה שעה ... ואילו מלכות בית דוד היא בגדר ייעוד לאחרית הימים , שזמנו . "בלתי מוגדר אולם הרמב"ם ראה עצמו חייב להסביר , כיצד אפשר לדבוק במלכות דוד הסגולית ולהכיר בעת ובעונה אחת במלכויות ישראל למיניהן .
To the book