|
|
בין הפסולים לעדות שנתבארו דיניהם בסעיף הקודם מצוי גם בעל הדין . שכן , אם הקרובים פסולים להעיד לקרובם , והנוגע בעדותו פסול , לפי שהוא חשוד לשקר לטובת עצמו , על אחת כמה וכמה שבעלי הדין , מיעוט ניכר מהם או רובם , ישקרו בעדות לזכות עצמם . אבל נתייחד כאן סעיף מיוחד לעדות בעל הדין , משום שעל פי האומדן של דעת בעלי הדין , יש עדויות שבעל הדין נאמן בהן . ולא זו בלבד שהוא נאמן , אלא שהוא נאמן לבדו , ואינו צריך לעדות אחר עמו , כמו בעדותו של עד שאינו נאמן לבדו ויש צורך בשני עדים כדי שהעדות תהא נאמנה , כמו שיתבאר בסעיף הבא . עדותו של בעל הדין נקראת , "טענה" לפיכך נקרא סעיף זה כאן "טענות בעל , "דין אבל דיניה של טענה הם דיני עדות עדים . בשלושה מצבים גם בעל הדין נאמן בטענתו כמו עד כשר בעדותו , משום שאומרים את דבריו על פי דעת כל בעלי הדין , מלבד יחידים , שבמצב כזה דבריו הם דברי אמת . האחד , כשהוא מעיד בדיני ממונות דברים לחובת עצמו ולרעתו . השני , כשהוא מעיד על עצמו שעשה דבר או שעשו לו דבר שדרך בעלי דין לעשות , או שאחרים עושים להם , במציאות כזו , ומצב זה נקרא . "חזקה" השלישי , כשבעדותו הוא מודה בעובדות ש...
To the book |
|
|