י. ירושה וצוואה

משנתבארו כללי הדרך שבה נעשות זכויות וחובות והדרך שבה הן עוברות מאדם לחברו , מובנים גם דיני הירושה והצוואה , לפי שאף הם עולים מתוך כללים אלה . שכן , גם ירושה וצוואה אינן אלא זכויות וחובות שנעשות ומתבטלות ועוברות מאדם לחברו ככל הזכויות והחובות , ואין להן דינים מיוחדים משל עצמן . נמצא , שדיני הירושה והצוואה אינם שונים מדיני זכויות וחובות אחרות והם כלולים בדיני הקניין , המכירה והמתנה , שכבר נתבארו למעלה . השאלה הגדולה בהשוואת דיני הירושה והצוואה לדיני המתנה והקניין היא , כיצד יכול המוריש להקנות את נכסיו לאחר מיתה לאחרים , הרי אין בכוחו של אדם לעשות מעשה לאחר מיתתו ואין לו דעת לגמור בדעתו להקנות ממון . ועוד , אין לו ממון כלל , שהרי לאחר מיתתו אין הממון שלו . ועוד , אף היורש קונה את הנכסים בלי מעשה קניין ובלי גמירת דעת , שלא כקניין שאר נכסים שנקנים בגמירת דעת ובעשיית מעשה קניין , שכן היורש לא זו בלבד שאינו עושה מעשה קניין אלא גם יורש על כורחו ואינו יכול לומר שאינו רוצה לירש . התשובה לשאלה זו היא , שהמוריש מקנה את נכסיו ליורש מיד עם מיתתו ולא לאחר שעה או יום או שבוע . כל מה שהמקנה עושה במכירה...  To the book