|
|
על פי דיני התלמוד אין חוב ניתן להעברה מבעל חוב לחברו , שיהא בעל חוב במקומו , ואינו ניתן להעברה מחייב לחברו , שיהא חייב במקומו , בין שהחוב נעשה ברצון כגון הלוואה ובין שהחוב בא מתוך מעשה נזק שהמזיק צריך לשלמו בעל כורחו , בין שהחוב הוא דבר של ממון ובין שהוא חיוב לדבר אחר . הטעם שאין החוב ניתן להעברה הוא שאין החוב בעין , כגון הלוואה שניתנה להוצאה על ידי החייב ואץ בידו דבר השייך למלווה . הלכך אץ זכותו של בעל החוב חלה בגופו של נכס איזה שהוא , ואץ היא אלא זכות נגד החייב שיעשה את מה שנתחייב לעשות ויפרע את חובו ביום הפרעון . נמצא , שהחוב הוא דבר שלא בא לעולם או דבר שלא בא לרשותו של בעל החוב ושל החייב , וכמו שנתבאר למעלה בסעיף הרביעי , אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם . והטעם שאץ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם נתבאר שם , שאין דרך בני אדם לסמוך שהדבר יבוא לעולם ואינם גומרים בדעתם לקנות ולהקנות מקח זה . הלכך , גם אין אדם מקנה ואין אדם קונה חוב שאינו בעין , שמא לא יהיו לחייב מעות ביום הפרעון לשלם את החוב ולא יפרע את חובו . אף על פי כן אדם מתחייב לפרוע את חובו למלווה שנתן לו את מעות ההלוואה והמלווה סומך עלי...
To the book |
|
|