צרעת.

- נא ] כללי . - נגע באדם , בבגד או בכלי עור , או בבית . הלוקה בצרעת קרוי צרוע ( וי' יג'מד'מה ; יד'ג ; כב , ד ; במי ה'כ ) או מצורע ( ויי יד , ב ; שמ"ב ג , כט ; מל"ב ה'א'יא'כז ; ז'ג'ח ; טו'ה ; דה"ב כהכ'כא'כג . ( אצל אשה מצינו במקרא את הלשון מצורעת ( כמי יב'י , ( אבל נראה כי גם הלשון צרועה שימש ; וע"ע צרועה . הצרעת פורחת ( ויי יג , יב , כה , מב ) או זורחת ( דה"ב כו'יט . ( הצרעת באדם נחשבה כעדות לכך שיד אלהים היתה במצורע . צרעת מרים מתוארת כעונש שנענשה מרים על שדיברה סרה במשה ( במי יב . (\ על צרעת עוזיהו כתוב שזרחה במצחו על שביקש להקטיר על המזבח ( דה"ב כו'יט , ( צרעת נעמן דבקה בגיחזי ובזרעו' לפי סיפורי אלישע , בקללת אלישע איש האלהים ( מל"ב ה'כ כז ; והשווה לקללת דויד את יואב בשמ"ב ג'כט , ( כיוצא בזה גם ריפוי המצורע תואר לפרקים כמעשה פלא' כבסיפור על צרעת נעמן שאלישע ריפאו ( מל"ב ה'א יד . ( אף בפלא הצרעת שדבקה בידו של משה וברפואתה המהירה ( שמי ד'ו ז ) ניכרת יד הי . נב ] טומאת המצורע וטהרתו . — נגעי הצרעת לסוגיהם וסדר טהרת המצורע נידונו בהרחבה בוי' יג—יד . המצורע היה טמא : איש צרוע הוא טמא הוא...  To the book