צבא.

- מונח כולל הרווח במקרא לציון קבוצות של אנשים הקשורים בפעולות לחימה' והמגדיר קבוצות לוחמים וסוגי לוחמים . בדומה לתיבה האכדית , ? abu והאוגריתית צבא , המגדירות תכונות וקווים משותפים של ציבורי אנשים בתחומים שונים' עשויה אף התיבה המקראית לבוא גם שלא ביחס למלחמה דווקא ' כגון צבא עבודה ( במי ד , כג ; ח'כד' ועוד ' ( ובהשאלה גם לקבוצות של עצמים' כגון צבא השמים ( דבי ד \ ט ; מל"א כב'יט , ועוד . ( כמקרא הפועל צבא משמעו עריכת סדר בקרב בני אדם ( במי לא'ז ; שמ"א ב'כב ; ישי כט'ח ; והשווה : סופר המצביא את עם הארץ ; מל"ב כה'יט ; ירי נב'כה . ( ושם נרדף לצבא במקרא חיל ( וע"ע גבור חיל . ( נא ] צבא ישראל עד לימי המלוכה . . 1 - הצבא והחברה השבטית . — בחברות שבטיות לא התפתחו ארגון ומנגנון צבאיים נפרדים ; בהיעדרם ממלא את חסרונם אורח החיים השבטי שבו מתקיימים יום יום נוהגי מלחמה' כגון נדידה וחנייה במחנה מוגן ( שופ' ו'ב ה ; ז'ח ט'יא ; יח'ב ואילך ' ( או תנועה תוך נכונות לקדם כל הפתעה ( כרי לב לג ; וע"ע מחנה . ( מטרת נוהגים אלו להבטיח את חיי השבט בנפש וברכוש . היחידה השבטית' הנעה על נשיה' טפה ורכושה או היושבת קב...  To the book