|
|
- המלה עור באה במקרא בשתי הוראות : א ) כיסוי עליון של בשר האדם והחי ; ב ) עור מעובד של בעלי חיים המשמש לכל מלאכת עור . באותן הוראות ממש משמש כנראה גם השם גלד . באיוב טז'טו הוא מכוון לעור אדם' בארמית ( גלדא ) ובערבית הוא בא גם בהוראתו השניה . ייבין הציע לפרש גם את המלה המקראית שלח בנחמי ד'יא' יז ; דה"ב כג'י ; לב , ה' ועוד' כעור' שהיא גם הוראתה בלשון חז"ל ( שבת ד'ב ; ועוד . ( לאחרונה העלה א . אורן את ההצעה לפרש את המלה שלח כעור בהמה לח שהניחו על גבי החומה בשעת מצור ע"וע-, שלח . המלה תחש ( יחי טז'י ' ( אפשר שפירושה הוא עור' שהרי תחם במצרית אף הוא עור' והצירוף עור תחש ( במדי ד'ו'ח' י ' ועוד ) אולי אינו אלא כפל לשון . אבל אפשר שהכוונה לסוג מיוחד של עור' או אף לעור של חיה מסוימת ( וע"ע תחש . ( במקרא הוזכרו בעיקר עורות העזים ( בר' כז'טז ; שמי כו'ז ) והאילים ( שמי כה'ה ; כו'יד ; לה'ז' כג . ( אולם יש להניח ששימשו גם עורות בעלי חיים טהורים אחרים' כגון עורות בקר ( והשווה ויי ז'ח . (
To the book |
|
|