עד.

-אדם' שאינו אחד הצדדים במשפט' ומכיר עובדות בעלות משמעות לעניין המשפט מכלי ראשון ( מתוך ראייה או שמיעה ) וחייב להגיד בשעת הצורך מה שהוא יודע באזני השופטים . . 1 השם . — שם נרדף לעד במקרא הוא השם הארמי שהד ( איוב טז'יט , ( וכן השם ; פח ( חב' ב'ג ; תה' כז'יב ' ( הידוע במשמעות זו מן האוגריתית . וכך יש לפרש את המלים ; פיח' ; פח במש' ו'יט ; יב'יז ; יד'ה'כה ; יט'ה'ט' שבעלי המסורה ניקדו אותן כצורות ההפעיל מן פוח . . 2 כשרות לעדות -. אין במקרא זכר לנשים' ששימשו עדים' ומן הסתם פסולות היו לעדות כמו במשפט הרומי . ( Ulpianus 20 , 7 ) יוסף בן מתתיהו ( קדמי ד'ח'טו ) והמשנה ( רה"ש א'ח ) קובעים בפירוש' שנשים אינן כשרות לעדות . במצרים נמצאו נשים כעדים עד מאה י"ג לפסה"נ' אבל לא לאחר מכן . . 3 עדי הצהרות משפטיות . — רגילים היו להזמין עדים שיהיו נוכחים בשעת משא ומתן משפטי . כך קרא בועז לזקני עירו בשעה שנשא ונתן עם הגואל ( רות ד'ב ' ( ואמר אחרי גמר הקניין לזקנים וכל העם : עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ( שם' פס' ט . ( כשהועלו הצהרות משפטיות על הכתב' נרשמו בישראל' כמו בכל המזרח הקדמון' שמות העדים ב...  To the book