- במקרא - כינוי למאמין בהי ומקיים את מצוותיו ; בחקר המקרא — מונח המציין את העבד המוזכר אצל ישעיהו השני . נא ] הכינוי עבד הי במקרא . — הי כרת בריתו עם ישראל לבדו' ולכן עם ישראל כעם ( ירי ל ;\ ועוד ) או יחידים מבני ישראל מכונים במקרא עבד הי . במפורש קרויים כך האבות אברהם ויעקב ( ברי כו'כד ; ישי מה'ד ' ( משה עבדו המיוחד והנאמן ( במי יב'ז ; ועוד ' ( כלב ( במי יד'כד ' ( יהושע ( יהוי כד'כט ' ( דויד ( מל"א יא'לד ועוד ' ( חזקיהו ( דה"ב לב'טז ' ( אליקים ( ישי כב'כ ) וזרובבל ( חגי ב'כג . ( כן נקראו עבדי הי הנביאים אחיה ( מל"א יד'יח ' ( ישעיהו ( יש' כ 'ג ' ( יונה בן אמתי ( מלי'ב יד'כה ) והמכונה ישעיהו השני ( ישי מט' ה'ו ; ועיין להלן . ( גם איוב כונה עבדי בסיפור המסגרת של הספר' והשווה הביטוי עבדי הנביאים המצוי בכמה מקומות ( מל"ב ט'ז ; יז'יג ; ירי כו'ה ועוד ; יחי לח'יז ; זכי א'ו . ( בכל המקרא כולו מכונה רק נכרי אחד' נבוכדראצר מלך בבל' עבד . 'ה בשלושה כתובים מכנה כך ירמיהו ( ירי כה'ט ; כז'ו ; מג'י ) את מלך בבל' והוא מתארו כשבט אפו של ה / שנועד להעניש את ישראל ועמים אחרים ; אבל נבוכדראצר אינו אלא כלי...
To the book