נר.

— נר הוא כלי שאש דולקת בו ומשמשת למאור . בדרך כלל היתה פתילת הנר עשויה פשתה ( ישי מב'ג יז'מג-, ' ( אבל ה ו גם פתילות מצמחים אחרים ( משי שבת ב'א ג . ( כדלק לנר שימשו שמנים שונים ( משי שבת' שם ' ( ובמקרא נזכר שמן הזית בלבד ( שמי כז'כ ; ויי כד'ב ) שהוא מן המשובחים שבהם . בשפת המליצה משמש נר שם נרדף לאור ( תהי יח'כט . ( אור נר בבית מסמל את השמחה וחסרונו את הצער והמארה ( ירי כה ;\ משי יג'ט . ( בסי איוב ( יח'ו ; כא'יז ) ומשלי ( יג'ט ; כ'כ ; כד'כ ) נתקללו הרשעים שידעך נרם' וכיון שנמשלה הנשמה לנר : נר הי נשמת אדם וכוי ( משי כ'כז ' ( אפשר גם שכוונת הקללה למותם של הרשעים ; והשווה משי כ'כ : מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון חושך' אל שמי כא'יז : מקלל אביו ואמו מות יומת ( ראב"ע . ( לפי שהושווה המלך לנשמת העם ( איכה ד'כ : רוח אפינו משיח הי ) נקרא דויד נר ישראל ( שמ"ב כא'יז . ( מצות הי ( משי ו'כג ) ודבריו ( תהי קיט'קה ) הושוו לנר שלאורו יאות האדם ( השווה גם איוב כט'ג . ( על צורת הנר בתקופת המקרא למדים אנו מן הממצאים הארכיאולוגיים בלבד . הנר היה עשוי קערית חרס פתוחה' ששפתה עוצבה בצורת פה' שבו שמו את הפתי...  To the book