נוה.

— מקום מושב הרועים במרעה , ובלשון שירה גם מושב בכלל . בערבית דרומית נוי ; באכדית התפתח המושג ;* nawium > nawum 'namu בסורית נויתא . נלרקי מסמיך את השם נווה לפועל הערבי 4 s המציין את נדודי הנוודים ממקום מרעה אחד למשנהו . [ א ] לשימושו של nawum במארי דמיון במשמעות ובסימנטיקה לנווה שבמקרא . בכתבי מארי נבדל הנווה מן העיר בניידותו ; הנווה יוצא בעונה למרעה' וממנו הוא הוזר אל העיר . גם אזור הנדודים של הנווה קרוי בשם נווה . הנווה הוא מורשתה של האוכלוסיה השמית מערבית' בני ימין וח'נה . דרך כלל מפקח מושל המחוז על הנווה 'ARM 11 ) מסי ' 59 שוי ' ( nawum sha khalsim : 5 ופעמים רבות נחשב הנווה לרכוש המל ך , ARM 11 ) מסי ' 35 שוי . ( nawum sha beliia : 19 את דרי הנווה מאפיין הכינוי "של הנווה" כגון , khane sha nawem היינו חינה של הנווה , ARM 1 ) מסי . ( 6 יש שבית אב מתפלג' חלקו דר בנווה וחלקו בעיר . החל ק החי כנווה מכונה 'ARM VIII ) khibrum sha nawem מסי ( 11 ה ינו חבר של הנווה ( ע"ע מארי [ ה . ( 3 ' [ לשני החלקים כאחד שמורה זכות הנחלה ' ( latum nikh- ) וע"ע מארי , [ ה ] ; 5 נחלה .  To the book