נבלה.

-לשון נבלה נתייחד במקרא לציון גווית בעל חיים שמת ( ויי יא'לט מ ; ועוד ' ( להוציא טרפה ( ע"ע ) וכן בהמה' חיה ועוף שנשחטו . מלשון הכתוב בוי' יא' לט : וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאבלה' הנוגע בנבלתה יטמא וגו' ' דייקו חז"ל שהעניין הוא בבהמה' חיה ועוף המותרים באכילה ואילו בהמה' חיה ועוף טמאים' גם אם נשחטו — נתנבלו , ומושג טרפה ( שנפסלה לאחר שחיטה ) תופס רק אצל בעלי חיים טהורים . וכן מצינו לשון נבלה לגבי גווית אדם ( דבי כא'כג ; מל"א יג'כט ; ועוד . ( בשר נבלת בהמה' חיה ועוף טהורים נאסר במקור הכהני באכילה על הכהנים ( ויי כב'ח ; ועיין יחי ד'יד ; מד'לא ) ולא נאסר במפורש על שאינם כהנים' אלא שהוא מטמא את אוכליו ( וי' יא'לט מ ; יז'טו טז . ( ברם בס' דברים ( יד'כא ) נאסרה אכילת בשר נבלה על כל ישראל' והותר לתתו לגר או למכרו לנכרי ; ויש ללמוד מכאן שגם על שאינו כהן נאסרה אכילת בשר נבלה' אלא שהכהנים החייבים בטהרה הוזהרו עליו במיוחד ; ועיין כרך ד' טור . 31 כמה סוגים מנו חכמים בטומאת נבלה : טומאת מגע' טומאת משא' טומאת בית הבליעה' וטומאת שמונה שרצים . נבלות חיה ובהמה מטמאות במגע ובמשא ( וי' יא'ח'כז כח' ל...  To the book