מריא.

— כינוי לבהמה טהורה מפוטמת ששימשה לאכילה ולקרבן . מריא בא בשמ"ב ו'יג' על יד שור ; במל"א א'יט'כה' על יד צאן ושור' וכיוצא בזה במל"א א'ט' על יד בקר וצאן ; בישי א'יא' על יד אילים' ובתקבולת אל פרים כבשים ועתודים . על אילים כרים ועתודים פרים כתוב ביחי לט'יח' שהם מריאי בשן כולם . מכאן יוצא שהכינוי מריא עשוי לחול על כל אותם מיני בהמות . משמעותו מתבררת מתוך הפועל המךה בלשון חז"ל שהוראתו פיטם . הרי שמריא מציין בהמה מפוטמת ואולי אף בהמה שמנה . מכאן יש ללמוד גמ לגבי פירוש המלה מרא המשמשת בכתבי אוגרית ( השווה את הצורה מראא ) כשם תואר וכשם . כשם תואר היא נמצאת בצירופים : במת אלפ מרא—גבות בקר מפוטם ; צאן מראת — צאן מפוטמות ; אזמ מראת — אוזים מפוטמים . כשם נזכר מךא על יד בקר ואף על יד שור' איל' עגל' וכבש' וכנראה גם שם הכוונה לבהמה מפוטמת ולא לסוג מיוחד של בהמות . מוקשה השם מריא בכתוב : וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ( ישי יא'ו . ( תקבולת הצלעות דורשת כאן פועל במקום השם מריא . השבעים גורסים כאן : 0 \ 001 סןו 9 ף — 00 ^ ירעו ויאכלו במרעה ; ומגילת ישעיהו א' גורסת ימרו ימראו . אבל ה...  To the book