מר, מור.

— בושם . אחד החמרים שמהם הוכן שמן משחת הקודש ( שמי ל'כג . ( המור הוא שרף המופק מן Balsamodenron Myrrh צמח הגדל רק בדרום ערב ובצפוךםומאלי . גובה הצמח מגיע עד 5 מי וצלו משתרע עד 6 . 5 מי . אחר שנעשים חתכים לאורך גזעו' נוטף השרף ונקרש באוויר . הטיפות הקרושות של המור המשובח' צבען צהוב אדום . סוגיו הפחותים ניכרים בטיפות שתוכן מנומר או שחור' וטיפותיו של הגרוע שבהם צבען שחור גם מבחוץ ( XII , 35 Plinius , Hist . Nat . ) המור שווק בצורה מוצקה וכן בצורת נוזל' הוא שמן המור . ריחו נשמר זמן רב ולא התנדף בקלות . עיקר שימושו של המור היה לבישום הגוף ( שה"ש א'יג ; ה 'ה ) וכן לבישום בגדים ( תהי מה'ט ) ומצעים ( מש' ז'ז ; שה"ש ג'ו . ( לצורך זה יש שהיו נותנים אותו בשקית' והיא כנראה צרור המור ( שה"ש א'יג . ( לפי אסי כ'יב' נהגו הבתולות לסוך שישה חדשים בשמן המור ושישה חדשים בבשמים אחרים קודם שהובאו לפני מל ך פרס . משה"ש ג'ו ; וכן ממקורות מצריים' אשוריים ויווניים ידוע שאף היו נוהגים להקטיר את המור' אבל צורת שימוש זו היתה מוגבלת לעומת שימושיו האחרים . ממקורות רבים עולה שהמור שימש בארצות המזרח הקדום וכן בתקופה ה...  To the book