מקף.

- מסימני שיטת הטעמים הטברנית . צורתו קו מאוזן קצר' הנכתב בגובהה העליון של האות' והמציין שהתיבה שאחריה הוא נכתב אין בה טעם משלה והיא נחשבת מבחינת ההטעמה חלק מן התיבה הבאה אחריה . המקף מחבר על פי רוב שתי תיבות' אך לעתים גם שלוש וארבע תיבות . בכתבי יד המקף דק יותר מאשר בדפוסינו היום . הוראת השם מקף היא : מחבר' מן הפועל הקף המצוי גם במשמעות זו . בספרות המסורה נקרא המקף גם סמיך' ותיבה מוקפת נקראת גם חטוף ( מכטוף בערבית ) וגם זריז . המקף התפתח כנראה מן הנקודה המצויה בשיטת הטעמים הארצישראלית . בשלבים עתיקים של שיטה זו נקודה בין התיבות מורה על כל חיבור שביניהן , בין זה שמסומן בשיטה הטברנית בטעמים מחברים בין זה שמסומן בה במקף ; בשלבים מאוחרים מורה הנקודה בצירוף סימנים מסוימים על טעמים מחברים שונים , ואילו נקודה בלבד מורה על מקף ; בשלב משוכלל המקף משמש גם בשיטה זו כבשיטה הטברנית . שיטת הטעמים הבבלית הפשוטה , שאינה מסמנת טעמים מחברים , כל שכן שאינה מסמנת הקפת תיבות ; ואילו שיטת הטעמים הבבלית המשוכללת יש בה דרכים אחרות לציין הקפת תיבות ( על ידי הבדלי תנועות ) ואין בה מקף . המקף המצוי בכתבי יד שוני...  To the book