- נא ] אבן שמציבים אותה ( ברי כח'יח ; לב'יד . ( בפיניקית ובפונית מצבת או מנצבת' בפונית גם נצב' וכן בארמית עתיקה נצב . בנבטית ובתדמורית גם מצב . המצבה שימשה לפי עדות המקרא לצרכים שונים' הברור והמובן שבהם הוא שימושה כאבן זכרון למת . על יעקב נאמר' שהציב מצבה על קבורת רחל ( ברי לה 'כ ) ועל אבשלום נאמר' שהציב לעצמו מצבה בחייו : כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי ( שמ"ב יח'יח . ( מצבות הקבר הפיני קיות נושאות כתובות המציינות בפירוש את אופייה של המצבה' כגון מצבה מאתונה שעליה כתוב : מצבת סכר בחים לפלוני בן פלוני ; כלומר מצבה שתקיים את זכר המת בין החיים' בקפריסין נמצאה אף מצבת קבר שהקבור שם הקימה לעצמו בחייו' ואלו דברי הכתובת : מצבת למבחיי יטאנתי משכב נחת לעלם' כלומר : מצבה בעודי בחיים הצבתי על משכב מנוחתי לעולם . כן שימשה המצבה לזכרון הסכם בכלל והסכם קקיעת גבול בפרט , כגון המצבה שהקים יעקב לפני היפרדו מלבן ( ברי לא'מה נב . ( הסיפור על שתים עשרה האבנים שהקים יהושע בתוך הירדן מציין בפירוש שהיו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ונועדו להיות אות זכרון לנס של כריתת הירדן ( יהוי ד'ד ט ;( וזאת היתה אף משמעותן ש...
To the book