שיטת השאלות הרלוונטיות והאי-רלוונטיות

בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים פיתחו ג'והן לרסון ( Larson ) וליאונרד קילר ( Keeler ) את שיטת השאלות הרלוונטיות והאי רלוונטיות . ( Technique Relevant — Irrelevant ) בצורתה הפשוטה ביותר של שיטת בדיקה זו , מוצגות לנבדק לסירוגין שאלות רלוונטיות הקשורות לעברה הנחקרת ( כגון "האם גנבת טבעת מהתיק של גברת כהן ( " ? ושאלות אי רלוונטיות שהתשובה להן היא אמת ידועה ( כגון "האם שמך משה . ( " ? השימוש בשיטה זו להבחנה בין נבדקים אשמים לחפים נסמך על אחת משתי ההנחות : ( א ) שקיימות תגובות פיזיולוגיות ייחודיות לעצם אמירת השקר ; ( ב ) שהנבדק מאמץ לחלוטין ביעילות המכשיר . על פי ההנחה הראשונה נבדק שהוא אשם , המשקר בהשיבו על השאלות הרלוונטיות יגיב באופן ייחודי , ואילו לשאלות האי רלוונטיות , שעליהן הוא משיב אמת , לא יגיב כך . לעומת זאת נבדק חף לא יגיב באופן שונה על שני סוגי השאלות משום שהוא אומר אמת בשניהם . על פי ההנחה השנייה יחוש הנבדק החף ביטחון ולא יוטרד מהשאלות הרלוונטיות , בעוד הנבדק האשם יוטרד מהן משום ששאלות אלה מהוות את עיקר האיום עליו ולכן יגיב עליהן . שתי ההנחות אינן מבוססות היטב . המדע הפסיכו...  To the book