לא נוכל לסיים פרק זה בלי להתייחס לתיאוריה של פיאז'ה על התפתחות השיפוט המוסרי אצל ילדים . פיאז'ה ( Piaget , 1932 ) ראה בנטייה לשקר נטייה טבעית ואוניברסלית וחלק מהמחשבה האגוצנטרית הטבעית של הילד . השקר נהפך לבעיה רק נוכח ההגבלות שהמבוגר מציב בפני הילד . על פי פיאז'ה , השיעור המוסרי הראשון שהילד זוכה לו הוא שיש להישמע להוריו . במסגרת הישמעות זו ההורים מגדירים לילד מה טוב בשבילו ומה רע , והוא קולט שלומר אמת זה טוב ולשקר זה רע . אלה כללים ללא פשרות , והילד לומד להתנהג על פיהם . כך , בזמן משחק , ילד קטן מדמה דברים ונוטה לעוות ולשנות את המציאות . אף שאין כאן כל כוונה לשקר , מובן לילד שנכון וראוי להענישו על עיוות זה של המציאות . פיאז'ה ( 1965 ) הציע תיאוריה שמתארת את האופן שבו ילדים מעריכים שקרים . הילד הקטן חושב שאין פסול בשקרים כל עוד הוא פונה לחברים בני גילו . רק שקרים למבוגרים הם בני ענישה משום שהמבוגר הוא שאוסר על אמירת שקרים . בשלב מאוחר יותר , הילד חש שככל שהשקר מתרחק מהמציאות כך הוא חמור יותר , בלי קשר לכוונות המסתתרות מאחוריו . פיאז'ה השתמש בפרדיגמה שבה השוו ילדים שני שקרים . לדוגמה ,...
To the book