|
|
והמדינה תקים אנדרטות 7 ... הציב להם יד . וזבחים יעלו להם בחצאי אלים ... כבני אדם שנתברכו בחסד עליון , והם דמו" אל . —אפלטון ניגוד בין האני מאמין האפלטוני והסוקרטי גדול עוד יותר ממה ל I 1 שהראיתי עד כאן . אמרתי שאפלטון הלך בדרכו של סוקרטס בהגדירו את הפילוסוף . "למי תקראו פילוסופים אמיתיים - ? לשוחרי / 'האמת קוראים אנו בפוליטיאה . אבל הוא עצמו אינו מהימן לגמרי בהשמיעו את הדברים האלה . אין הוא מאמין בזה באמת , שכן במקומות אחרים הוא מצהיר בלשון בוטה כי אחת מזכויות היתר המלכותיות של הריבון היא לעשות את מלוא השימוש בשקרים ובהונאה : "חובה על שליטי העיר , אם מוטלת חובה זו על מישהו , לשקר ולהונות גם את אויביה וגם את אזרחיה לטובת העיר ; ואסור לאיש זולתם לגעת בזכות היתר הזאת . " " לטובת העיר , " אומר אפלטון . שוב אנו מוצאים שהפנייה אל עקרון התועלת הקיבוצית הוא השיקול האתי הסופי . המוסר הטוטליטרי מכריע את הכל , אפילו את ההגדרה , את האידיאה , של הפילוסוף . ספק אם יש צורך לציין שלפי אותו עיקרון של כדאיות פוליטית צריך להכריח את הנשלטים לומר אמת . "אם יתפוס השליט כל אדם זולתו באמירת שקר ... יעניש אותו...
To the book |
|
|