|
|
אילון שוורץ הפילוסופיה הדיאלוגית של מרטין בובר מיוסדת על הבחנה ראשונית בין שתי צורות התקיימות של האני : האני כפי שהוא מתבטא בתוך יחס של , "אני ךבר" והאני כפי שהוא מתבטא בתוך יחס של . "אני זולת" היחס "אני דבר" מתקיים בין נושא לבין מושא , בין תכלית לבין אמצעי ובין תוצאה לבין ניצול . היחס " , "אני זולת על פי בובר , הוא יחס בין שני סובייקטים , יחס של שלמות , של נוכחות מלאה ושל התעלות . בובר מונה שלושה סוגים של אינטראקציה בין אדם לבין אחר , שבהם מתבטאים שני אופני ההתקיימות האפשריים של האני . הוא מייחד את מרבית תשומת לבו ליחסים בין בני אדם ויחסים בין בני אדם לבין האלוהות . ברם , דווקא הדיאלוג של האדם עם הטבע , השייך לפי בובר ליחס , "אני דבר" ושבו עסק בכתיבתו פחות מאשר בנושאים אחרים - דיאלוג זה הוא שמעניין אותי במיוחד . ובו אני מבקש לדון במאמר זה . הריני מסתכל באילן . אני יכול להביט בו כבתמונה : עמוד קפוא , אפוף נהרה , מתיז ענוות חן ירוקה וכחולה על רקיע הכסף . אני יכול לחוות אותו כתנועה : גיד משתרג לגזע הדבק ושואף אל על . אני יכול לחוש את יניקתם של השורשים , את נשימת העלים , את המגע והמשא הבל...
To the book |
|
|