ניצה בן־ארי ייצוג עולמות זרם בבדיון מר מאני כניסיון לשיחזור רב־לשוניות בלשון אחת

כתיבה דו לשונית או רב לשונית היא תופעה מעניינת כשלעצמה , בעיקר בגלל התנאים התרבותיים שהולידו אותה . בדרך כלל היא תולדה של מצבי דיגלוסיה ( בתרבות היהודית : עברית ארמית , עברית ערבית , עברית ספרדית , עברית יידיש ; בתרבות האירופית : גרמנית לטינית , כמו למשל בכתביו של לותר ועוד . ( בכתיבה המודרניסטית , דוגמת הכתיבה הדדאיסטית , הפכה הכתיבה הרב לשונית כלי משחק מודע למילוי צרכים אנרכיסטיים ו / או אוניברסאליסטיים מיוחדים לה . דו / רב לשוניות בספרות היתה מושא למחקר ספרותי ובלשני כאחד ' , אך היבטה המימטי , כלומר ייצוגה של דו לשוניות או רב לשוניות בספרות , הוא שדה מחקר נפרד , ומורכב לא פחות , בעיקר לאור השימוש שעושה בה הסיפורת המודרנית . סופרים דו לשוניים מסמנים באמצעות הייצוג המימטי את זהותם הדו לשונית ( קונראד , נאבוקוב , למשל ) או את נקודת ההסתכלות המיוחדת שדו לשוניותם מקנה להם על שתי הלשונות / התרבותיות , אך גם סופרים שאינם דו לשוניים נעזרים בייצוג של רב לשוניות לצרכים תמאטיים שונים ( המינגווי , הנרי ג'יימס , למשל . ( את בעיית ייצוגה של הרב לשוניות בטקסט פותר הרומאן המודרני בקשת רחבה של אפשר...  To the book