אתחיל בהערה אישית . בולי היה המדריך שלי בצופים בירושלים , וכבר הרבה שנים אנחנו חברים . מי שמדבר על קינאת סופרים לא מכיר אותנו . ובעצם , אם לדייק , מי שהמציא את המושג "קינאת סופרים '' היה כל כך חכם שידע דבר כמוס : טובה קינאה טובה כיין טוב . היא הולכת ומשביחה שם בחושך , מוסיפה עידון ומוסיפה עומק . רק קינאה שהחמיצה והתקלקלה עושה כיעור : כמו יין שהחמיץ . על כל פנים , הבוקר אני מקנא בבולי על זה שהוא משוחרר מלתת ברבע שעה את תמצית עולמם של המאנים ולסקור את מכלול יצירתו בתור הקדמה . כשיהושע התחיל לפרסם , בשנות החמישים המאוחרות , הוא פירסם בעצם פיליטונים הרסניים כאלה , מטורפים קצת , גוגוליים , שעושים צחוק מן הערכים ומן החזון ובכלל עושים צחוק מן הכבוד . הדבר הזה קיים בבירור בסיפוריו המוקדמים : כששורפים את היער הציוני וחושפים את מיתאר הכפר הערבי שהודחק אל מתחת ליער - אומר המספר : "האש הופכת מחזון . "לעובדה וזאת בשעה שהיער הציוני הולך והופך אולי בחזרה מעובדה לחזון . הדבר הזה קיים גם ביצירות מאוחרות יותר , עד מד מאני ; אלא שהוא פחות כמו פטיש בראש ויותר כמו סיכה חדה . בסיפוריו הראשונים במות הזקן , י...
To the book