חיה שחם הלבירינת כמשל

הלבירינת בשמו המפורש נזכר , כידוע , בשיחה השנייה , באותו מונודיאלוג שבין אגון ברונר , החייל הגרמני הצעיר , ובין , "סבתו" אנדריאה זאוכון , הבאה מגרמניה בעת המלחמה לבקרו במקום שירותו בכרתים . הלבירינת המכר בשיחה זו הוא אותו מבנה עתיק בקנוסוס , אשר לפי המיתולוגיה נבנה בידי האדריכל דדאלוס על פי בקשת מינוס , מלך כרתים , כדי לשכן בו את המינוטאו רוס , היצור המפלצתי שחציו אדם וחציו שור . אגון מתאר מבנה עתיק זה כעשוי אולמות הנפתחים זה אל זה , עמודים המפרידים בין החדרים , מדרגות שיש שבורות וקירות משוחים בציורים . אולם בהגיעו אליו לאחר נחיתת הביש שלו על אדמת כרתים , כשהוא נטול משקפיים - או בלשונו שלו "קצר רואי" - אין הוא רואה תחילה את המבנה הממשי לפרטיו , אך לעומת זאת , כעדותו , "מיד זיהתה נשמתי את משמעותו העצומה , וצללתי לתוכו נלהב ומעולף חושים" . ( 101 ) מעבר לממשותו הארכיאולוגית והארכיטקטונית מוצג אפוא הלבירינת כנושא משמעויות רוחניות . לפיכך , ניתן לראות בהערה הנשמעת מפיו של אגון ברונר , גם הנחייה לאופן שבו יש להבין את הופעתו של הלבירינת ואת השימוש שנעשה בו כאן , וברומאן כולו . המפגש עם הלביר...  To the book