גבריאל צורן זמן כמרחב ומרחב כזמן מבנה ותפיסת מציאות במר מאני

סטנדאל תיאר בשעתו את הרומאן כראי הנע לאורך דרך ' . ציור זה עולה על הדעת למקרא מד מאגי , למרות שדווקא כאן אין הוא מתאים . אמנם , אם בראי מדובר , למראות - מקום נכבד במד מאני . די להזכיר את חדר היולדות בקליניקה של משה מאני הרופא , המוקף מראות , או את חדר השינה של יוסף מאני ותמרה , המחובר בקשר של מראות אל החדר שבו מתארח אברהם מאני . אבל המראות המפורשות הללו מתקשרות דווקא ליסוד המהותי המבחין את הרומאן הזה מן הציור של סטנדאל : אין להן קשר לא לדרך ולא לתנועה ואין הן משקפות את המרחב החיצוני , הן פשוט מופנות זו כלפי זו ומשקפות זו את זו , וככאלה הן גם משקפות , באופן מטאפורי כמובן , את מבנה הרומאן . יותר מלךמות את מד מאני לאספקלריה של מציאות או אפילו ליריעת ציור , אפשר אולי לדמותו לגביש מסובך ומורכב , שאתה מסובב אותו מול האור ומתבונן בעולם הנשקף בצלעותיו . הצלעות מתגלות בצורה שונה בכל פעם , ועם זאת לא קשה לזהות בהן תבניות חוזרות ונשנות . דימוי כזה של גביש , יותר משהוא אופייני לטקסט בפרוזה , הוא תואם את מאגר הדימויים של השירה . רומאן קשור במהותו לזמן , לשינוי , לכיווניות בלתי הפיכה , ואילו במד מא ...  To the book