להשלמת הדיון בפרק זה נעיר הערה אתית נוספת . הקדשנו בפרק הזה הרבה מקום לבעיה של השמדה ושמירה של מינים , אבל עצם המושג 'מין' ( species ) בעייתי בהקשר המוסרני . בניגוד לדארווין , שכתב בספרו מוצא המינים - 'אני משקיף על המושג מין כעל משהו , שניתן באופן שרירותי לצורך נוחיות למערכת של פרטים , הדומים מאוד איש לרעהו' - ( Darwin , 1958 , 67 ) הרי נוטים החוקרים בזמננו , כפי שכבר ציינו , לייחס את עיקר החשיבות למינים , ולא לפרטים . הם ממשיכים את מה שעשה נוח בתיבתו , בהיותם סבורים , שיש לנו התחייבויות מוסריות למינים , ולאו דווקא ליצורים החיים הממשיים . אפס , כבר הדגשנו , ש'מיך הוא מושג מופשט ; הוא איננו חש הנאה וכאב ואיננו סובל . רק בעל חיים מסוים יכול לסבול , למשל כאשר נלקח ממנו החופש וכדומה . 'הנמר' אינו חש כאב ; רק נמר זה כאן ועכשיו . בצדק מעיר ג'מיסון , כי תכניות הרבייה המבוצעות בגני החיות , אינן שומרות על מינים , כי אם הופכות בעלי חיים למוצגים בגני החיות . ( Jamieson , 1995 , 62 ) אין זה מקרה , כי רוב רובן של תכניות השמירה והרבייה מתמקדות בבעלי חיים 'כריזמטיים' - קופי על , פנדות , לווייתנים , ק...
To the book