|
|
קאטמן מביא את סיפור גן העדן בספר בראשית בתור פרדיגמה מטפורית ומופת של היחסים , שצריכים לשרור בין אדם לטבע : על האדם להתייחס אל הטבע לא כאל , ( wilderness ) wildnis כלומר טבע פראי , אלא כאל גן ( הוא אינו מתייחס להיבט השליטה , שהעניק האל לאדם על החיות . ( אבל למרות כוונתו הטובה , התמונה שהוא מצייר אינה מדויקת . הוא מסמיך את משלו לפסוק 'ויקה ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה' ( בראשית ( cot לעבוד ולשמור את הגן זה היינו הך , לדעתו , מפני שגן , שאין מעבדים אותו , הופך שוב לפראי ולשומם ( verwiidert ) ( קאטמן , . ( 129 , 1997 לכן , כשם שהגן הועמד לרשות האדם , האדם הועמד לרשות הגן . האדם והגן שייכים לאותה בריאה וכרוכים זה בזה . הוא נגרר אחרי תכונה סמנטית אופיינית של השפה הגרמנית ( ובמידה פחותה האנגלית , ( דהיינו , הקשר הלשוני בין שם העצם Wildnis ( פראות , שממה ) ושם הפועל to run ) verwiidern , wild להיעשות פראי . ( אולם 'לעבוד' ו'לשמור' אינם היינו הך : יערות העד בברזיל , במלזיה , בבורניאו ובפיליפינים ובמקומות אחרים ( כיום רווח המונח 'יערות , ( 'הגשם שכריתתם הבלתי מרוסנת על ידי האדם ...
To the book |
|
|