רבים מאתנו סבורים , כי החזקת בעלי חיים בשבי היא עוולה מוסרית , אבל רק מעטים מבינינו יוצאים בשל כך מאדישותם . אין זה מונע בעדנו מלבקר בגני חיות וליהנות מכך . הפתרון הרצוי , אם גם לא המלא , לסבל שנגרם לבעלי החיים בגני חיות , הוא , ללא ספק , הקמת שמורות טבע ופארקים לאומיים רחבי ידיים כמו בקניה , בטנזניה , בדרום אפריקה ובמקומות אחרים באפריקה ( ששם נמצאות רוב חיות הבר הגדולות , ( פארק ילוסטון בארצות הברית , הפארקים הגדולים באלסקה , בהודו ובכל היבשות האחרות . זה יאפשר לנו לצפות בבעלי החיים בסביבתם הטבעית , ולהם לשמור על אורח חייהם הרגיל כמידת האפשר . אמנם גם שמורות אלה הופכות לדומות יותר לגני חיות ( הפארק הלאומי של אגם נקורו בקניה הוקף ב 1987 כמעט כולו בגדר . ( Jamieson , 1995 , 53 ) אולם הביקור בהן מוגבל למספר קטן של בעלי אמצעים , היכולים להרשות לעצמם להגיע לשם וליהנות מהתענוג החינוכי הזה . זאת דילמה מוסרית , הנוצרת מאי השוויון החברתי והמעמדי הקיים בעולם . לכן , כאשר נוקטים דרך ביניים , כלומר הופכים את גני החיות לגנים במובן המקורי של המלה , זאת אומרת למיני סאפארי , הדגש צריך להיות מושם ב...
To the book