|
|
חוקים נגד התאכזרות לבעלי חיים - כן ירבו - אינם סותרים בהכרח את ההנחה השנויה במחלוקת , כי אלה משוללי זכויות . גם היום הטיעון הרווח ביחס לבעלי חיים הוא עדיין תולדת הבחנתו של קאנט ( ראה בפרקים 1 ו ( 3 בין תודעה לתודעה עצמית . האחרונה מאפיינת את בני האדם , ורק היא , כביכול , מקנה מעמד מוסרי וזכויות . הנחה זו , שקאנט ביקש לבססה על טיעון עיוני , היתה לכאורה מובנת מאליה בפילוסופיה במשך אלפיים וחמש מאות שנים , מבלי שהולידה את הצורך לאששה . רק מאז החלו הנסיונות ללמד שימפנזים וגורילות את שפת הסימנים האמריקנית של חירשים אילמים , התעוררה מחלוקת בין החוקרים , האם גם בעלי חיים אלה מחוננים במידה מסוימת של תודעה עצמית . מארקסיסטים , בעיקר דוגמטיים , התייחסו בדרך כלל בזלזול למאבקים על זכויות של בעלי חיים וראו בהגנתם עיסוק בורגני , שנועד להשכיח את המאבק העיקרי , את מלחמת המעמדות . הם הסתמכו , בין היתר , על אימרתו הידועה של מארקס ( שכבר פגשנו בפרק על תודעה ותודעה עצמית , ( כי האדריכל הגרוע ביותר עולה על העכביש , הטווה את קוריו , ועל הדבורה , הבונה את כוורתה , כי הוא יודע את אשר הוא מתכוון לעשות ואיננו ...
To the book |
|
|