כאשר עלה מושג הזכויות לדיון פילוסופי וציבורי במאה ה , 18 הוא התמקד בזכויות פוליטיות , בחופש מצפון , דיבור וביטוי , כלומר בעניינים , שמבדילים באופן ברור בין בני אדם לבעלי חיים . גם זכות הקניין , שג'ון לוק היה מן הראשונים לדון בה לעומק , שמורה לבני אדם ולא לבעלי חיים . על התיאוריה של לוק הסתמך אז אחד המשפטנים המפורסמים של אנגליה , וויליאם בלקסטון , ( William Blackstone ) וכרך אותה עם הפסוקים בספר בראשית ( א 20 : , ( 28 שם נאמר שאלוהים נתן לאדם את השליטה על כל החיות . לכן זכות הקניין היא זכות טבעית של האדם . רק בני אדם , כאישים , יכולים להיות בעלי קניין , ( can own ) בעוד שבעלי חיים יכולים להוות קניין ( ownable ) בלבד . בהמשך יתברר , כי הבחנה זו בעייתית לא רק לגבי חיות בר בגני חיות ובקרקסים , אלא גם לגבי בעלי חיים מבויתים מסוימים , כמו למשל חיות מחמד . אפס , מהפרקים הקודמים כבר מתגבשת ההנחה החשובה , כי כל יש בעל תחושה ( sentient being ) ראוי , מבחינה אתית , לזכויות מוסרניות ואף משפטיות מסוימות , ובראש וראשונה הזכות , שלא ייגרם לו סבל בלתי הכרחי ( בפרקים על הריגת חיות , ניסויים בחיות ,...
To the book