הערות

. 1 בפרק השני עמדנו על המנהג המשונה לשפוט בעלי חיים , כאילו הם נושאים באחריות מוסרית למעשיהם . באותה מידה אי אפשר להטיל עליהם אחריות בגלל רגשותיהם , שפרק זה נועד לברר את מידת קיומם ומהותם . . 2 היו שהקשו , אם תחושת כאב חשובה כל כך להישרדות , מדוע חרקים אינם חשים כאב ? התשובה היא , כי בעלי חיים בעלי משך חיים קצר וכושר למירה אפסי או כמעט אפסי לא היו מפיקים שום תועלת ממנו ( ראה גם , 1996 , de Grazia עמ' . 3 . ( 112 'אין תקווה בלי פחד ואין פחד בלי תקווה' ( שפינוזה , , 1967 משפט , 'נ הערה , קצ ; ' גדריהן של , 'ההפעלות גדר יג , באור , רט . ( ' תקווה [ היאן הפעלה והנגרמתו על ידי היפתחות הסיכוי לאושר לאין שיעור' , ) ו . ( 1922 . 446 Kant . . 4 בעת שהייה בלורג' בקניה צפינו כמה וכמה פעמים בנמר , שיצא יום יום לפנות ערב מן הג'ונגל בשעה קבועה כרי לקבל את מזונו על עץ שמעבר לנהר . ומאותו נהר עצמו יצא אל הגדה , תמיד באותה שעה , תנין לאותה מטרה . הם , כמובן , הורגלו לזה על ידי בעלי הלודג' בתור אטרקציה לתיירים . האם הם הונעו על ידי ציפייה או תקווה לקבלת המזון ? מרי מידגליי אף מביאה דוגמאות עוד יותר מפלי...  To the book