בין השנים 1900 ל 1950 התמקדו חוקרים אמריקניים בפסיכולוגיה השוואתית ובנוירופיסיולוגיה של בני אדם ובעלי חיים . באותן שנים עסקו נטורליסטים אירופיים בחקר האינסטינקטים והלמידה . הם התבוננו בבעלי החיים בסביבתם הטבעית , רשמו את התנהגותם והגדירו את טיפוסיה השונים , מה שהיה כשלעצמו דבר חשוב מאוד . הונח המסד , בעיקר באירופה , לחקר האתולוגיה . לצד קארל פון פריש , החוקר המפורסם של 'לשון הדבורים' ( ראה בפרק הבא , ( החשובים בקרב המדענים הללו היו ניקו טינברגן , שחקר תחילה בעיקר דגים ושחפי הרינג , ( Tinbergen , 195 1 , 1965 ) וקונרד לורנץ , מייסד האתולוגיה כמדע . השאלה , שאנו רוצים להציג כאן בעקבותיהם , היא , מה הגדירו כאינסטינקט , ומדוע התפתחה אסכולה חוקרת אינסטינקטים בקרב האתולוגים . על פי אחת ההגדרות , האינסטינקט הוא התנהגות מולדת אוטומטית , שגוררת אחריה שרשרת פעולות , שבאמצעותן מתאפשרת למידה . אמנם , כפי שעוד נראה להלן , יוצרים הרעיונות של טינברגן ובעיקר של לורנץ גם בעיות בהגדרת האינסטינקט : האם יכולת הניווט הפנטסטית של בעלי חיים , ובראש וראשונה של עופות נודדים , היא אך ורק פרי האינסטינקט ? העובד...
To the book