|
|
בפרק 1 דנו בהשקפת דיקארט , כי בעלי חיים הם חסרי תודעה , ובהשקפת קאנט , שהם חסרי תודעה עצמית , ולכן אין לאדם שום חובות מוסריות ישירות כלפיהם . עצם מושג החובה , ישירה או עקיפה , כרוך , לפי קאנט , בתודעה עצמית . לכן , כאשר עוסקים בהיבטים המוסרניים של צער בעלי חיים היום , אין זה מקרה , כי מדברים על זכויות בעלי החיים ועל חובות בני האדם כלפיהם . אפס , לא כך היה הדבר במקרא . לעתים קרובות מתוארים בו בעלי חיים , בעיקר בהמות הבית , כנושאים באחריות למעשיהם ומצווים על שמירת חובות כמו בני האדם . הדבר מתבטא , למשל , באיסור , שחל הן על בני אדם והן על בעלי חיים לעלות על הר סיני או לגעת בקצהו ( שמות יט : יב יג . ( ובמקרה של שור מועד לנגוח שור' ) ( 'גנח יש עליו 'אחריות , 'פלילית ולכן יש להמיתו , ובעליו שהוזהר , יומת יחד אתו בגלל 'רשלנותו , 'הפושעת אם להשתמש בלשון משפטית מודרנית ( שמות כא : כח כט . ( ייתכן ואחד הנימוקים להוראה זו היה כדי למנוע נקמת דם . עניין יותר בעייתי מבחינה מוסרית כרוך במכה האחרונה של עשר מכות מצרים : הריגת הבכורות כללה גם את הריגת הבכורות של בעלי החיים — 'בכור כל בהמה' ( שמות .-יא ה...
To the book |
|
|