|
|
אולי הדוגמה המפורסמת ביותר מן התלמוד , המדגישה את ההיבטים המוסרניים של צער בעלי חיים , הוא הסיפור על ר' יהודה הנשיא , עורך המשנה . כאשר עגל , שהובא לשחיטה , נמלט וחיפש מחסה בחיקו , דחה אותו מעליו באומרו 'זיל , לכך . 'נוצרת על אדישות זו לסבל העגל נענש משמים . 'אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין ' . לפי הסיפור סבל מכאב שיניים , שנמשך יג שנים והוסר רק כאשר הציל שגר של גורי חתולים ( לא בדיוק חתולי בית , ( שהמשרתת עמדה לסלק ( נכא מציעא פה , א . ( לכאורה מייצגת עמדת ר' יהודה הנשיא את ההשקפה המקראית , כי בעלי החיים נוצרו לשרת את האדם ; לפיכך ייעודו של העגל לשמש מאכל לאדם . לא בגלל סבלו של העגל נענש ר' יהודה הנשיא , אלא בגלל שלא חמל . הוא זכה לסליחה רק כאשר חמל על חיות , שלא היו קניינו של אף אחד . התלמוד אינו שולל אכילת בשר , אבל מבקש להדגיש כאן את החובה המוסרית של חמלה לזולת , ובמקרה זה צער בעלי חיים . אף על פי שמחבר הסיפור לא היה פילוסוף , משתמע מן הסיפור הזה מוסר השכל פילוסופי מוסרני חשוב . אין במציאות , 'בעל חיים' אלא יש אריות , צבאים , כלבים , ברווזים , עגלים , ובעצם רק 'ברווז , 'זה ...
To the book |
|
|