על פי אריסטו בעלי החיים - הן בהמות הבית והן חיות הבר - נוצרו למען האדם . בהשקפתו הפילוסופית בדבר עולם קדמון , שהמניע הבלתי מונע רק חולל את תנועת " , "גליוגל לא היה שום מקום למיתוס של בריאה , ולכן , כפי שראינו בפרק הקודם , ההיררכיה של הטבע - צמחים , בעלי חיים , בני אדם - היא שקבעה , כי בעלי החיים נועדו לסיפוק צורכי האדם . זאת היתה , כאמור , גם השקפת המקרא , אלא שעל פי השקפת מחבריו לא הטבע , כי אם אלוהים , הוא שברא את כל היצורים החיים , והוא שמינה את האדם להיות אדון על כל בעלי החיים , שנועדו לשרתו ולשמשו . יחד עם זה הדגישו כתבי הקודש , כי אדנות ראויה לשמה גוררת מאליה את החובה לדאוג למי שתלוי באדון ולהגן על החלשים . לכן אין לעשות בבעלי חיים ככל העולה על רוחנו , פן ייהפך האדון לעריץ . בעלי החיים , כמו כל דבר , הם ברואיו של אלוהים , ואף על פי שנגזר עליהם , כי האדם ירדה בהם , יש לו גם חובות כלפיהם . על פי המקרא אלוהים לא רק העניק לאדם את השליטה על כל 'דגת הים ועוף השמים והבהמה וכל חיה הרומשת על הארץ' ( בראשית א : כח , ( אלא גם הנהיר בהרבה מקומות בתנ"ך , כיצד להוציא שליטה זו אל הפועל בצורה ...
To the book