|
|
היו רק שני פילוסופים גדולים בעת החדשה , שהרחיבו את נורמות המוסר במפורש גם על בעלי החיים . האחד היה ירמי בנתם והאחר היה ארהור שופנהאואר . אצל שופנהאואר שיקף הדבר גם את התעניינותו ואהדתו לדתות הודו , ובייחוד לתפיסת הנירוואנה , שאותן העדיף על פני הנצרות . אולי היתה אהבת החיות שלו גם תולדת השקפתו הפסימית והמיזנטרופית , אבל זאת השערה בלבד . מכל מקום , שופנהאואר מתקומם נגד עמדתו של קאנט , כי אין לאדם חובות ישירות כלפי חיות , אלא עליו להתייחס אליהן בהגינות רק על מנת שלא ייהפך לאכזרי גם ביחסיו עם בני אדם : לדעתי , [ ... ] משפטים כאלה הם מחרידים ומגעילים . כמו כן מתגלה כאן שוב , עד כמה כל המוסר הפילוסופי הזה איננו אלא מסווה של תיאולוגיה , התלויה במוסר המקראי . היות והמוסר הנוצרי איננו מתחשב בחיות , הרי הן גם לפי המוסר הפילוסופי חסרי זכויות , (' vogelfrei' ) הן 'חפצים ' גרידא , אמצעים גרידא לתכליות שרירותיות , כמו למשל וויוויסקציה , ציד בידורי , מלחמות פרים , מרוצים [ ... ] וכדומה . ( Schopenhauer , 1910 a , 553-554 ) יש רק להצטער על כך , שראה את היהדות כמקור לגישה המתנכרת כלפי בעלי חיים , שפשט...
To the book |
|
|