יש אומרים , שפיחות ערכם של בעלי החיים היה גם תוצאה עקיפה ובלתי מודעת של המהפכה הקופרניקנית : על פי התפיסה הגיאוצנטרית המסורתית כדור הארץ היה במרכז היקום , והאדם - נזר הבריאה — היה מופקד על שמירתו . עם המרתה על ידי התפיסה ההליוצנטרית , שעל פיה חדל כדור הארץ להוות את מרכז היקום , איבד גם האדם את המקום המרכזי בעולם , כפי שהאמין עד אז . לכן ניסה לפחות לשמור על בכורתו בטבע , וביתר דיוק , לפצות את עצמו על ידי הגברת הקיטוב בינו לבין הטבע , להעלות את עצמו בתור י ש חושב עליון , אשר שולט על הטבע באמצעות המדע והטכנולוגיה , ואת כל השאר להוריד לדרגה של מכונות חסרות תודעה ורגשות . זאת היתה מעין תגובה להרגשת האובדן בקוסמוס האין סופי . אשליה רומנטית זאת היתה , כמובן , חסרת שחר מבחינה מדעית , אבל היא תרמה להרגשת הביטחון של האדם , וחילצה אותו מתחושת חרדה מיואשת בנוסח בלייז פאסקאל , בן זמנו של דיקארט . במבט רטרוספקטיבי טמונה בדימוי עצמי זה של האדם גם סכנה אקולוגית , מפני שהוא מנתק את עצמו באופן כזה מיתר בעלי החיים , מנסה להדגיש את אי תלותו , כביכול , בטבע , ומתעלם מכך , שהוא עצמו חלק מן הטבע , ושמקומו ה...
To the book