פרק שבעה־עשר צדקה — המצוה למן קבלת צפת ואילך

פריחתה של קהילת צפת במאה הט"ז עיצבה מחדש את אורחות חייהם ואת השקפת עולמם של יהודי צפת , והשפעתה נודעה אף מחוץ לגבולותיה . בין הערכים המסורתיים שקיבלו תנופה או עיצוב מחודש אפשר למנות את מצות הצדקה . מקצת הרעיונות הקשורים בצדקה נזכרים בספרות הקבלה הקדומה , בעיקר במה שנוגע לטרמינולוגיה ולסימבוליקה , ומקצתם בנויים על חומר קדום , שהרי מבחינה עקרונית אין גבול לאפשרות הסמלנית , אולם ישנם גם עקרונות חדשים . בעיקר חשוב לציין את האינטנסיביות של עשיית הצדקה כפי שהורו חכמי צפת וההולכים בעקבותיהם . על העיון והמעשה נתעכב כאן , אולם צר המצע מכדי פרישת כל החומר שהצטבר בנושא זה , ולכן נדגיש את הכיוונים ואת הבעיות העיקריות . טעמי הצדקה עיון בטעמי מצות הצדקה בראשית הקבלה מעלה טעמים חברתיים ומיסטיים כאחד . למשל , המקובל האיטלקי ( סוף המאה הי"ג ותחילת הי"ד , ( ר' מנחם מרקנטי , מצטט בספרו את דברי ר' עזריאל , המקובל מגירתה שבספרד באמצע המאה הי"ג , וכה דבריו : " מצוה לעשר צדקה . טע' מצוה זו מבואר הוא כי הוא מהדברים שהשכל מחייב אותם . ואמר החכם ר' עזריאל ז"ל בפי' = ] בפירוש ] הדרשות שלו שחבר במסכת תעניות , וזה...  To the book