פרק א מנהיגה קהילתית

מספרת שושי בוהדנהי אני באתי מרקע מאור קשה . הרבה ילדים במשפחה , שמונה ילדים , אני הבת השנייה . שני ההורים עברו מצאת החמה וער צאת הנשמה . מגיל צעיר , כבר בכיתה / 7 מצאתי את עצמי שוטפת מדרגות בתשלום ועוברת בכל עבודות הבית . ככה ער כיתה ר שאז עזבתי בכלל את הלימודים . ממילא עברתי במקום להיות בבית הספר , וכך התנתקתי לגמרי מחברה של ילדים . לא היה לי זמן לשחק , ציפו ממני שאעזור בפרנסת הבית . בבית היו מחנכים אותנו לא להרים את הראש , ועל כל דבר קיבלתי סטירה , ומה ששמעתי היה "את לא שווה כלום , " "לא יצא ממך . "כלום אם שומעים את המשפטים האלה הרבה פעמים הם נכנסים לנשמה ומאמינים בהם , מתחילים להפנים את זה . לא ידעתי איך לשחק , איך להיות עם ילדים אחרים . אם שיחקתי פעם עם ילדים , לא ידעתי להפסיד . כשהפסדתי הכיתי ולקחתי בכוח , וכך הייתי עוד יותר בודדה . הפכתי להיות אלימה גם מילולית וגם פיזית . הייתי בת 20 בערך , אבא שלי נפטר . נשארה אמא שלי , אלמנה עם חמישה ילדים והייתי צריכה לעזור לפרנס . רציתי לצאת מהבית , אבל פחדתי מאמא שלי , לא היתה אפשרות שאני אצא מהבית ואגוד לבר . אמרתי לעצמי , האביר שיגיע על סו...  To the book